מאמר מס' 1 - כשהמפלצת יוצאת ממך ובא לך לשנוא את עצמך... [כדורי הרגעה בפנים]

אני מוכרח לשתף אתכם בתובנה מדהימה, 
שהולכת לשנות לכם את התפיסה מהקצה אל הקצה. 

המאמר שלפניכם הולך להיות פרוז'קטור וישפוך אור על אחד הנושאים האפלים ביותר.

אז נכון שעבר כבר זמן מאז, אבל אני בטוח שאתם עדיין זוכרים את חופשת הפסח שעברנו. 
למה אני חוזר אליה? 
כי אין אחד שלא עבר את המבחן הנוקב והישיר שאי אפשר להתחמק ממנו, אליו חופשת פסח צירפה את כולנו, גם אם לא רצינו; שם נפגשנו אל מול עצמנו, אבל באמת.

אבל עם כל האמת, הגיע גם הזמן להעמיד דברים על דיוקם, 

באמת - - - 

בכל חופש יש את היום הזה שמפיק ממך את כל הצ'ולנט הרותח והמבעבע שלא הכרת (או שלא רצית להכיר) בעצמך. 

ילד שלא קם לתפילה, ילדה שדיברה אליך בצורה לא-הכי-מכבדת, כאוס בבית, בלאגן, צעקות - - - 
הלב שלכם מחליף תפקידים כמו מלצר יחיד בקייטרינג. 
הוא משמש בהתחלה כמו ספוג, ממשיך כמו בלון, ומסתיים כמו פצצה; 
בהתחלה רק סופג וסופג, סופג וסופג, בהמשך הוא משנה מגמה ומתחיל להתנפח, עד שבסוף הוא הופך לפצצה מטאורית, שעד היום לא הצליחו למצוא לה שם. אנחנו רק יודעים שהיא הסגנית של פצצת האטום, או משהו בסגנון. 

אתה מאבד שליטה, משהו בקווים האדומים שלך נפרץ, ואתה מגיב באופנים לא אופייניים, בלשון המעטה. 
אבל לשון המעטה הזה תקף רק ללשון המאמר, כי על הלשון שלך באותם רגעים, היו הרבה יותר חרבות וכלי נשק. 

ואז אתה כל כך מתבייש בעצמך.
ריבונו של עולם, לא הכרתי את עצמי כזה! זה לא אני! 

אבל בסתר ליבך, אתה לא יכול להכחיש. זה כן אתה. 
עם כל הבושה והכאב. 

וכאן בדרך כלל אתה פורש מהמאבק. 
מנסה להדחיק את הרגש לאי שם במעמקי הלב, להסיח את הדעת עד שיעבור הגל. 

אבל - - - האם ניסית קצת להבין את עצמך? 
לצאת ממבט שיפוטי, לצאת מתבניות של מסקנות קדומות, ולהיכנס פנימה למצולות הלב? 
כי אז, אתה תגלה במה ענקית, עליה עומד ילד קטן, מבויש, מפוחד, מסתובב סביב עצמו. 
תחוש במסך עשן שעולה ושוטף את הכל, אורות מהבהבים ומסנוורים עד עינוי, והוא – הילדון הקטן, עומד שם, ללא מגנים, נתון לחסדי ההצלפות שמאיימות עליו. 

פשוט חסר אונים. 

וגם את, תגלי שם ילדה שברירית ועדינה. 
נתונה שם, באותה במה, ללעג וקלס. אין לה פה לדבר, היא משפילה מבט, מרכינה ראש, ורוצה רק לברוח מהבמה הנוראית הזו. 

שם, על הבמה, יעמדו אותם הילדים המתוקים, וברקע יישמעו קולות מפחידים. 
קולות של ביקורת או השפלה, קולות של דחייה או ניכור; 
קולות של זלזול או בוז קולות שמאיימים על היציבות, קולות של איבוד שליטה. 

כי בעצם, הטריגרים שגורמים לך לאבד שליטה, הם לא בהכרח מעידים על האישיות שלך. 
אלו רחשים פנימיים כאובים שמעולם לא העזת לטפל בהם, והם הלכו ותפחו בך במשך השנים, ומדי פעם גם טופחים לכולנו על הפנים. 

כולנו גדלנו עם חוויות בלתי נעימות יותר או פחות, כאלו שדוקרות את הלב ולא נותנות לו להשתקם בקלות. 

זה יכול להיות חוויות מהבית, מול ההורים, האחים, מחנכים וחברים. חוויות שבהם הרגשת שנשמתך פורחת ממך, והנפש שלך החליטה שלעולם היא לא תישא אותם שוב. 
לעולם היא לא תעמוד באותה במה.   

אבל אז הגיע אותו יום שמוישי שלך לא כיבד אותך, ודסי התפרעה מעבר לגבול הטעם הטוב – עולה בך נקודת הכאב התהומית, של הילד/ה הקטן שבתוכך. 
אותה נקודת כאב, שבה הילד הקטן שבך מוצא את עצמו שוב חסר אונים, כאוב, מפוחד, מאוים, מביט ימין ושמאל, נואש לאיזו פינה לברוח, ואין.
הוא על הבמה. 

וכאן אתה בקונפליקט מול עצמך. אתה יודע שאתה לא ילד. 
גדלת, החכמת, אתה אפילו רב'ה בישיבה גדולה. 
אבל זה לא סותר. כי זה חלק שגדל איתך, ועדיין לא שחררת אותו. 
חלק ששייך לילד הקטן שבך, ומחכה לך, שתעזור לו. 

אז מה עושים, אב הרחמן ??!?! 

במאמרים הבאים אשתף אתכם בטכניקות יוקרתיות באיכותן. 
תעקבו. 

אבל בינתיים, החלק הכי בסיסי – תבינו. תשלימו. 
תכירו את עצמכם, ותסכימו לקבל גם את חלקי האישיות הרגישים שבכם. 

ועד אז, ניפגש במאמר הבא - - -

1. רוצה לקבל בקביעות הדרכות סופר פרקטיות ממוחה החינוך
   ועולם הרגש הרב משה שטרן שליט"א
   שיתנו לך כלים מקצועיים להצליח בבית בכל מה שקשור למשמעת, חינוך והעולם הרגשי??
   הצטרפו עכשיו לקהילת ההורים הגדולה של מרכז שטרן
    ותקבלו הדרכות רבות ומגוונות במייל וגם בווטסאפ
   👈 צרפו אותי 👉
   
   
2. לבוגרים וחברי קהילה יש אפשרות לקבל שיחת ייעוץ מסובסדת מאד
    עם הרב שטרן בכל שאלה או התמודדות בתחום החינוך, משמעת, שלום בית וקשיים רגשיים
   כל הפרטים כאן: שיחת ייעוץ מסובסדת עם הרב שטרן