מאמר מס' 6 - פפסססטט... אתם מדחיקים רגשות?? - - הנה דרך אחרת שתהפוך אותך לאדם חזק ועוצמתי במקום להדחיק.

כבר דיברנו על אותן חוויות קשות ובלתי מעובדות, שמחזירות אותנו לבמת הבלהות, שם אנחנו נהפכים לאקורדיון: מתכווצים מכאב, משתחררים בתגובות קיצון, נרגעים, מתביישים, ונואשים לחזור לשגרה. 
עד לפעם הבאה. 

אבל באיזה שהוא מקום, מה זה שווה? 
מה מועיל להדחיק? 
האם זה נכון לטמון את הראש בתוך אותו ארגז החול, שבו הילד הקטן שלי משחק וגם גועש? 

טוב, זה נכון – אבל כשיש פיתרון אמיתי – זה הופך לדרך התמודדות בלתי יעילה. 

אז בואו נעמיק לרגע. שוב ננסה להבין את עצמנו, מזווית חדשה: 
פעם היה פיל אימתני בגן חיות, שסביב צווארו היה כרוך חוט, שהיה קשור ביתד אומלל לצידו של הפיל. 
כל מי שראה את המחזה, לא הצליח להבין; הפיל יכול בכל רגע - לרקוד לרגע-קט קצת מתנועות הקדצ'קע, היתד יתנתק, והוא יצא לחופשי. 
אז מה הסיפור שלו? כאילו הוא בטוח שהיתד נעוץ עד לקצה השני של כדור הארץ ???!?!? 
התברר, שמיד כשהפיל נולד – קשרו אותו לאותו יתד. ואכן, באותה תקופה הוא ניסה להילחם ביתד. משך ומשך, נאבק בכל הכוח – אבל לריק. לא היו לו באותה השעה את אותם הכוחות להתמודד, והוא הבין שהיתד הקטנצ'יק הזה גדול עליו. 
וכך הוא גדל, ובכל שלב שבו התפתח – הוא עדיין היה אחוז בתובנות אליהם הוא התרגל, כך שגם כאשר הוא יכל בקלות לנתק את היתד ממקומו – הוא אפילו לא חשב על זה.
'אני לא מסוגל' כך הוא בטוח וכך גם התרגל לתפוס את יכולותיו, כפי מה שחווה בתחילת דרכו.

 ומהפיל – נעפיל אל הלב. 
הרבה מהרגישויות שלנו נעוצות בחוויות העבר, שם חווינו את עצמנו חסרי יכולת, שרק סופגים את הקושי בלי יכולת להתמודד.
 אז, הרגשנו שאותו הקושי גדול עלינו. הוא יתד נעוץ באדמה. אין לנו יכולת להתגבר עליו. 

אבל למרות הכל – אנחנו גדלים. בליבנו, ברוחנו, בכוחותינו הנפשיים. 
אך עדיין אחוזים בכבלי העבר, תופסים את עצמנו כמי שלא מסוגלים לגעת בנקודת הכאב. 
בכל פעם שהיא עולה – אנחנו מפרפרים, נאבקים, נאנקים. לא באמת מאמינים שאנחנו מסוגלים להתגבר. יוצאים מחוויות כאלה מותשים וכאובים. רוצים רק להדחיק,
וכאן מגיע ה-אבל. 

הגיע הזמן לזקוף ראש, להגביה עוף. להתחיל להאמין בעצמי, שאני מסוגל להחזיק את הקושי. 
להפסיק לפחד לחוות אותו, להפסיק לפרפר. 
להביט לו בעיניים, ולהבין שנקודת הפחד עדיין אחוזה באותה מציאות ראשונית, שבה הייתי ילד קטן שלא מסוגל. ובאמת לא מסוגל. 
אבל היום אני אדם אחר. 
גדלתי, רכשתי כוחות לב ונפש מהמון זירות שעברתי בחיים. 
כיום, אני יכול להרשות לעצמי להעז להרגיש, להפסיק להתנגד לאותה נקודת כאב אימתנית, ולהתמודד מולה כמו כל כאב שלא גורם לי לאבד עשתונות. כי גם למרות אי-הנעימות, עדיין אני מסוגל להתמודד, להחזיק את הקושי בין ידיי, 
ולהמשיך הלאה - - - 

בואו נתחיל להאמין בעצמנו מחדש, שאנחנו כן מסוגלים להתמודד. 
ומהמקום הזה – להכיל את עצמנו, את הכאב, ולתת להצפה לדעוך מאליה. 

בפעם הבאה שאתם מרגישים שהקושי עולה לכם לגרון, אל תיכנעו לאמוציות שגועשות בכם; עצרו לרגע, התחברו להרגשה, ותנו ללב שלכם להגדיר את עצמו – מה בדיוק הוא מרגיש.
(למתקדמים שבנו – העלו את הזיכרון הראשון שלכם מאותה חוויה, וחישבו על הפער בין המצב שהייתם שרויים בו אז, לבין היום. אם אתם לא מסוגלים בשעת מעשה, עשו זאת אחר-כך) 
ומהמקום הזה – נסו להעז להחזיק את הקושי בתוככם.
תאפשרו לעצמכם לכאוב מבלי לברוח, ותתחילו להאמין ביכולת שלכם להתמודד.
ולאורך כל הדרך זיכרו: חוסר האונים שמציף אתכם, לא בהכרח מעיד על כוחות הנפש שלכם. 

ו...רק אל תשכחו להגיד ברוך הבא, ל'אני' החדש שאתם הולכים לפגוש! 

בהצלחה!

1. רוצה לקבל בקביעות הדרכות סופר פרקטיות ממוחה החינוך
   ועולם הרגש הרב משה שטרן שליט"א
   שיתנו לך כלים מקצועיים להצליח בבית בכל מה שקשור למשמעת, חינוך והעולם הרגשי??
   הצטרפו עכשיו לקהילת ההורים הגדולה של מרכז שטרן
    ותקבלו הדרכות רבות ומגוונות במייל וגם בווטסאפ
   👈 צרפו אותי 👉
   
   
2. לבוגרים וחברי קהילה יש אפשרות לקבל שיחת ייעוץ מסובסדת מאד
    עם הרב שטרן בכל שאלה או התמודדות בתחום החינוך, משמעת, שלום בית וקשיים רגשיים
   כל הפרטים כאן: שיחת ייעוץ מסובסדת עם הרב שטרן