כללי אצבע בטיפול במריבות

ככלל, יש כמה נקודות עיקריות במריבות בין ילדים:

1️⃣. סיבת המריבה - האם נובעת מקנאה או דחיית סיפוקים חלשה
2️⃣. האם צריך להתערב במריבות או לא
3️⃣. איך ללמד אותם להסתדר יפה בעצמם ולא רק להפסיק לריב כל הזמן

ואפרט:

1️⃣. אחת הסיבות העיקריות המריבות בלתי פוסקות זו קנאה.
יש קנאה פשוטה על דברים מסוימים כגון שמישהו קיבל פרס ואני רוצה גם או קושי בדחיית סיפוקים
ויש קנאה כרונית... שאח אחד כל הזמן מקנא באח אחר או בכמה אחים, *ותמיד חושב ומרגיש שהוא מקופח*, וזה מביא אותו לריב איתם כל הזמן.

קיבלתי מרבותי, שאם רוצים לדעת את השורש של עניין מסוים, צריך לבדוק איפה הוא מופיע בתורה פעם ראשונה וללמוד את הסוגיה שם. זה המקום שהתורה מסבירה לנו את מהות העניין לאשורו, ואיך עלינו לנהוג באותו מקרה.
(אנחנו הקטנים אין לנו רשות לדון בדעתנו הפשוטה על ענקי עולם, אבל חובה עלינו ללמוד את הנושא כפי שרבותינו לימדו...)

הפעם הראשונה שמופיעה קנאה בתורה זה כמובן אצל קין והבל.קיין נקרא כך, כיוון שמעשיו נבעו מתוך קנאה להבל.
עכשיו, בכל מילה בלשון הקודש יש שורש ומבנה שמלמד על מהות אותה מילה.

קיין נקרא כך מלשון 'קן'. 'גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה'
'קן' - זה המקום שלי בבית, בעולם שלי. כל ילד וכל אדם חייב להרגיש את המקום שלו ואת השייכות שלו במקום בו הוא גר.

קיין לא הרגיש את זה אז הוא קינא בהבל שה' קיבל את מנחתו, והיה שייך ומחובר יותר ממנו

לפי זה - אם רוצים למנוע מריבות כרוניות בלתי פוסקות שנובעות מקנאה בין האחים, חייבים לבדוק שכל ילד מקבל את המקום שלו שיש לו את ה'קן' שלו! ברגע שהוא יקבל את המקום שלו - ראינו בעינינו המון מקרים שהקנאה והמריבות פחתו ואפילו הלכו ונעלמו. 

מנגד, אם מדובר בקושי בדחיית סיפוקים, אז ברור שלטפל במריבה עצמה לא יפתור את הבעיה.

צריך להכניס את הילד לאימונים בחדר כושר הריגשי ולהבין למה כל כך קשה לו לדחות סיפוקים, ולהתחיל איתו להתאמן איתו בקטן על דחיית סיפוקים ולהגדיל לאט לאט את המינון, עם הרבה מחמאות וחיזוקים טובים כמובן...
זו הסיבה שמחמאות ופרגונים כמו שהציעו פה, יכולים לעזור מאוד במקרה אחד, ולא להועיל כלל ואולי אפילו להחריף את המצב במקרה אחר...
כי אם אתה מאוד מאוד צמא לא יעזור לך שיביאו לך לחם לאכול...

2️⃣. האם להתערב במריבות או לא.

נתחיל בכך שמעבר לשאלה האידיאולוגית, אנחנו לפני הכל יהודים שפועלים לפי רצון השם ועל פי התורה וההלכה.
 ולפני הכל אנחנו יהודים בעלי חסד, שמתחסדים עם ילדינו ובני ביתנו, ובתוך זה זה נכנס מצוות החינוך שמוטלת עלינו.

לכן, עם אחד הילדים סובל מהצקות של אחים ואחיות שלו שלא באשמתו, או ברמה ואופן שהוא לא יכול להתמודד עם זה כרגע לבדו, מוטלת עלינו מצוות חסד לעזור לאותו יהודי מסכן שסובל  שבמקרה הוא הבן שלנו. 

בוודאי שצריך לחנך אותו ולתת לו כלים להתמודד לבד! אבל תגידו, אם הייתם רואים אדם חוטף מכות ברחוב אפילו על בסיס יומי, הייתם משאירים אותו לסבול את תלמד להתמודד? או שהייתם קודם כל עוצרים את הסבל ואחרי זה נותנים לו כלים להתמודד?

ברור קודם עוצרים את הסבל.

מה אני בא לומר?
שלפעמים הצמדות לאג'נדות עלולה לפגוע לנו מאוד בילדים.

ויותר מזה, הרבה ילדים לא מרגישים שאבא ואמא רוצים לתת להם כוח ולפתח אותם, אלא יותר מרגישים שלא אכפת להם מהם מספיק. ואת זה אנחנו בוודאי לא רוצים שירגישו, כי זה גם לא נכון...

אז ברור שצריכים להתערב במקרה שמישהו סובל מהשני.
השאלה היא מה עושים בהתערבות הזאת.

אני אציג פה כמה נקודות שצריכים לעבוד על פיהם:

🔸 לעולם אל תהיו שופטים בין הילדים אל תכריעו מי צודק ומי טועה.

🔸 לא כל מריבה צריך לפתור ברגע זה, אפשר להפריד ביניהם ולשים אותם במקומות שונים עם תעסוקות שונות עד שירגעו ואחרי זה לטפל במריבה

🔸 הרבה פעמים אחרי שממתינים הקצף יורד והכל מסתדר

🔸 אחרי שהכל נרגע, אך תלכו לישון! צריך לשים לב לדבר עם כל ילד בנפרד מה בעצם הפריע לו, ושם לעזור לו לקבל את מה שהוא צריך, ולתת לו כוח איך להתגבר פעם הבאה.

חלק 3️⃣ 'איך לגרום לילדים להיות מאוחדים ולא רק לעצור את המריבות' 

אז מה עושים כדי למנוע מריבות מראש ולאחד בין האחים כמה שיותר?
כמו שאמרנו לפני כן, וחשוב לחזור על זה שוב - מריבות תמיד תהיינה. השאלה היא באיזה רמה ובאיזה מינון...
אנחנו צריכים להיזהר לא להיכנס לעמדת השופט ולכבות שריפות כל היום.
אנחנו לא מכבי אש, אנחנו הורים מובילים, מחנכים ומנהיגים!

כלל ראשון - הדברים הרעים מטופלים על ידי התמקדות והגדלת הדברים הטובים. קיבלתי מרבי שהפירוש של הפסוק 'סור מרע ועשה טוב' הוא - איך אתה סר מרע? על ידי שתעשה טוב!

הוא הביא לכך דוגמה שכל כך הרבה מחנכים את הבנות לשמור את לשונם מלשון הרע שזה דבר טוב, אבל הייתה תועלת גדולה הרבה יותר, אם היו משקיעים את אותם כוחות להרגיל אותם לדבר טוב אחת על השניה...

אותו דבר גם ב מריבות בין אחים. תתמקדו להרגיל אותם לדרך ארץ ואחדות יותר מאשר לכבות שריפות ולהפריד בין הניצים.

אז איך מחנכים לאחדות בין האחים?

1. דואגים לבדוק מה הצורך הרגשי של כל ילד בפני עצמו
2. מוודאים שהוא מקבל את מה שהוא צריך (כמה שניתן במסגרת הביתית והכיתתית)
3. בודקים איפה אח אחד 'דורך' על האח השני ולוקח או מצמצם לו את המקום שלו בבית
4. מנסים לארגן מרווח מספיק לכל אחד מהם שלא יחסר לו באופן אישי מאומה (לא תמיד זה אפשרי... אבל עד כמה שניתן)
5. אחרי שביצענו את כל הסעיפים הקודמים אפשר לעבור בלב שקט לשלב המעשי: מוצאים פרויקטים משותפים ונותנים להם לבצע אותם יחד. (צריך לבחור פרויקט כזה בחוכמה שכל אחד מהילדים יהיה נצטרך עם התכונה המיוחדת שלו לפרויקט הזה, לפי הצרכים שלו שמצאנו אותם כבר קודם)
6. (יהיו אחים או אחיות שדווקא יהיה טוב עבורם לא לעשות כלום ביחד, אלא לתפוס מין 'תקופת צינון' עד שירד הקצף מכל אינספור המריבות שהיו בניהם בעבר. תבדקו מה מתאים אצלכם בבית יותר ותפעלו על פיו. ההמשך רלוונטי לכל הבתים >>>)
7. לוקחים תקופה ארוכה קדימה, ומטפטפים להם כל פעם כמה נחמד לנו לראות אותם עושים דברים ביחד ומתנהגים יפה, ועד כמה זה חשוב... אחרי שילד כבר עושה דבר מסוים נוח ונעים לא לשמוע שנהנים ממנו, והוא מרגיש טוב על - ידי אותו דבר שהוא עושה - גם אם הוא צריך להתאמץ בשביל זה.
8. קובעים לעצמכם כללי ברזל של גבולות אדומים חדשים בכל תחום המריבות (גבולות הרבה יותר מצומצמים ממה שהיה קודם כשרבו בלי הפסקה), ולא נותנים להם לעבור אותם, בכל אמצעי המשמעת הקיימים לכם כיום.

שיהיה בהצלחה רבה ונזכה להרבות אהבה אחווה שלום ורעות בין כל ילדינו.

נ.ב

חשוב לציין שישנם ילדים יוצאי דופן שצריכים הדרכה מקצועית עבורם, כגון - 

- ילדי פיצוץ odd 

- ילדים עם בעיות תקשורת ועל הרצף asd

- ילדים עם בעיית ויסות חושי ויסות רגשי.

- ילדי קשב וריכוז רגילים צריכים יותר זמן מדרג וחזרתיות כדי שהדברים יקלטו, ואז בדרך כלל זה הולך נפלא בס"ד.

שוב בהצלחה!